ציונות בברית החדשה

בזמן כתיבת מכתבי ההוראה הזה, אנחנו מתקרבים לשנה לזיכרון הפיגוע הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר ותחילת המלחמה שבאה בעקבותיו. במבט לאחור, זה במיוחד טראגי לראות כיצד הזוועה הגדולה ביותר שנעשתה נגד העם היהודי מאז השואה שחררה צונאמי של אנטישמיות במקום תמיכה וסולידריות. עם זאת, אלו שעומדים כל כך בחוזקה נגד ישראל דוחים את ההאשמה של אנטישמיות, וטוענים שהם פשוט אנטי-ציוניים.

כדי שלנוצרים יהיו ציונים תנ"כיים אמיתיים, עלינו להיות בקיאים גם בחלק הקדמי וגם בחלק האחורי של הספר. חוקרים נוצריים חקרו את הברית הישנה בהרחבה וחיברו מגוון משאבים לתמיכה תנ"כית בשיבת היהודים לציון ובתפקיד הגויים בתהליך זה. מאחר והברית החדשה יכולה להיעזר בבדיקה מדוקדקת יותר בנושא הציונות, בואו נצא לטיול קצר בתנ"ך לחיפוש הציונות הנוצרית בדפים שלה.

זהו ארץ ישראל

"קום, קח את הילד ואת אמו ולך אל ארץ ישראל..."

(מתי ב: כ).

מלאך יהוה נתן הוראה זו ליוסף, אביו של ישוע (ישוע), בזמן שהמשפחה נסתה במצרים. שימו לב לאן יוסף היה מכוון ללכת - לא 'פלסטין' אלא ל"ארץ ישראל." זה מספק לציונים הנוצרים את ההגדרה השמיימית של השטח במוקד הזרקורים הבינלאומיים.

ואז שקול את ישוע, הגולה היהודי, נמלט ממסע הרצח של הורדוס כנגד התינוקות של בית לחם. אולם לאחר מותו של הורדוס, המשפחה חוזרת לישראל, מציגה אב טיפוס של עם ישוע שיגורשו על ידי הרומאים, ולבסוף יחזיר אלוהים בעידן של ברכה ושיתוף פעולה נוצרי.

כציונים נוצרים, אנו מהדהדים את המסר של המלאך ליוסף כאשר אנו ממריצים את חברינו הנוצרים ל"ללכת אל ארץ ישראל." סיור לישראל הוא לא חופשה אלא מפגש משנה חיים עם אלוהי ישראל שמחזיר את עמו לארצו.

רבים מהנוצרים מגיעים כתיירים ויוצאים כציונים עם משימה לשרת את העם היהודי כשהם חוזרים מגלות. כיום, כמה ארגונים ציונים נוצרים מאוגדים בישראל. גשרים לשלום הוא אחד מהם. במהלך יותר מ-50 שנה, אלפי מתנדבים מרחבי העולם סיפקו מזון, מקלט, אספקת בית ותמיכה מוסרית חיונית ליהודים נצרכים החוזרים הביתה.

הציוני הנוצרי משחק תפקיד מפתח בקביעת גורל האומה שלו או שלה. דרך המסר התנ"כי העקבי שלנו לאומות והפעולות הקדושות שלנו כלפי הפגיעים של אומה אלוהים, אנחנו קובעים סטנדרט של התנהגות נכונה ומעוררים השראה באחרים להצטרף אלינו בעבודה של האכלת רעבים, הלבשת נזקקות וקבלת זרים. חובתנו הופכת לכבוד שלנו לשרת את משפחתו הארצית של ישוע.

זוהי גם המורשת של הציוני הנוצרי: לממש את מצוות ישוע לאהוב בהקשר של הכרזה על אל נכון, אמיתי וחיוני של ישראל. למרבה הצער, אבות הכנסייה אסרו על נוצרים לקרוא את ה'שמע', קראו לו "אנטי-שלושיות". כמה מוזר, בהתחשב בערכה העצום של אותה ותמונה תלת-קדושה. ציוני הנוצרים מתקנים את התיאולוגיה הזו בכל פעם שאנו מכריזים על אלוהי ישראל שהוא אחד, תוך כדי אהבה ליהודים כשם שאנו אוהבים את עצמנו.

כל עניינים תנ"ך

"אז הוא אמר להם, 'אלה הם המילים אשר אמרתי עליכם עוד בהיותי אתכם, אשר צריכים לקיים הכל שנכתבו בתורת משה ובנביאים ובתהילים אודותי'" (לוקס כ"ד:44).

גם העם היהודי וגם הציונים הנוצרים מעלים את המסמך המייסד שלנו: התנ"ך. היהודים קוראים לכתבי הקודש העבריים 'תנ"ך', ראשי תיבות של האות העברית הראשונה של כל אחת ממחלקות התנ"ך המסורתיות: תורה (בראשית - דברים), נביאים ("Prophets") וכתובים ("Writings"). ישוע קרא לזה אותו דבר, אם כי תורגם ל'תורת משה והנביאים והתהילים'. הנקודה היא שישוע אישר את קנוניותו וסמכותו כשהכריז שיש לקיים כל הדברים הכתובים בו.

בעש את השלושה:2, פטרוס גם דרש על קיום 'כל דברי' התנ"ך, בעוד פולס התוודה על "... מאמין כל דברים אשר נכתבו בתורה ובנביאים" (עש את הארבע:14ב). ה'כל דברים' כולל גם לא יהודים שבעתיד יסייעו לעזור להביא את ישראל הביתה, לנחם אותם ולעזור להם לשקם את ציון לכבוד ה'. השיקום נקבע בברית הישנה, מאושר בברית החדשה ועכשיו עולה לנגד עינינו.

ביניהם, עמם

"אתם, כעץ זית פראי, הורכבתם ביניהם, ועמם..." (רומים י"א:17ב).

הכנסייה לא נוסדה להחליף את ישראל אלא להצטרף לעץ הזית היהודי המעובד בייאת הכנסת הפראית הלא יהודית לעבודת הכנס של ה', 'נגד הטבע', כפי שפול מוסר את ההורטיקולטורה האלוהית (רומים י"א:24).

אל הרומים יא:לא מלמד כי "באמצעות החסד שהוצג לכם הם גם עשויים לקבל חסד." זה נגע מאוד בלבי להכיר בכך שאחרי מאות שנים שבהן אבותי הנוצרים גרמו קללות על העם היהודי, אני יכול להיות כלי לחסד אלוהי לרפואת לבבות יהודיים.

שמחים עם עמו

"עכשיו אני אומר שישוע המשיח הפך למשרת למילה להכחיד את ההבטחות שנעשו לאבות, ושיהנים מהגויים ישבחו את אלוהים באשר לחסדו, כמו שנכתב: "בגלל זה אני מודה לך בין הגויים ואשיר לשמך." ושוב הוא אומר: "שמחו גויים עם עמו!" (רומ. 15:8–10).

העצה של פאולוס מגיעה מדברים ל"ב:מ"ג ומודיעה לנו כי עמו ישראל שמחים על אף סבלם, כי אלוהים יספק "כפרה לארצו ולעמו." אלוהים גם מצווה על הגויים לשמוח עם עמו. איזה סוג של גויים נצפה שיעשו זאת? ציוןיסטים נוצרים כמובן, במיוחד כשהם יוצאים למסע מהאומות להשתתף בחגים התנ"כיים ובחגיגות אחרות באמצע ריבונות יהודית משוקמת בארץ המובטחת.

עיניים על ישראל

"שימו לב לישראל אחרי הבשר..." (קורינתריאנס א' 10:18א).

פאולוס מבקש מהגויים ללמוד מהעם ישראל. למרבה הצער, חלק מהמובילים בכנסייה הובילו את מורשתנו החוצה מהעץ הזית המאירה של העברית לתוך מנהרה של הפילוסופיה היוונית, המדיניות הרומית וההתאמה המערבית. הכנסייה סבלה מכך—ישראל סבלה עוד יותר. הפער בינינו גדל כל כך רחב ש"נוצרי" אירופה אירחו את השואה, והיום, האנטישמיות שוב במצב חסר תקדים.

שארית הכנסייה, לא שונה משארית ישראל, נמשכה, התפללה והביאה מנהיגים שעזרו לכנסייה לחזור למקום של למידה לצד ישראל. מייסד הגשרים לשלום, ד"ר ג'. דוגלאס יאנג, העז ללמוד את כתבי הקודש עם עמיתים יהודיים וראה כי הנוצרים יוכלו להרוויח מהעשירות הביבלית שברשות הרבנים. זה הוביל אותו לציון—פזית ממש—שם ייסד את המכון ללימודי א"י בהר ציון. כך נוצרו הגשרים לשלום כאמצעי לנשיאת חינוך מושרש עברי מהציון אל האומות.

אולי הרבים "גשרים" בגשרים לשלום נבחרו כדי להעביר את שני הגשרים המאזכרים בקטע זה: ראשית, הגשר בין אלוהים לאדם; שנית, הגשר בין יהודי לגויים. לראות את שתי הפציעות הללו מרפאות הייתה חשובה מספיק לשליחים היהודיים שהקדישו את כתיבתם לנושא. הם ניסו להטיף את הבשורה של הפיוס בין אלוהים לאדם תוך כדי התמודדות עם המציאות שיהודים וגויים נועדים לחברות אמיתית.

ציוןיסטים נוצרים עוסקים בהקטנת הפערים בשני הממדים דרך ניסיונות בניית גשרים. דרך עבודה של אהבה, המתנדבים בגשרים לשלום מתמקדים בגשר השני, החלק של יהודים וגויים. עבורנו שנקראנו לציון, "בניית קשרים בין נוצרים ליהודים בישראל ובעולם" הולך מעבר להצהרת המשימה שלנו—זה התשוקה שלנו.

כל ישראל, כל האומות

 "ושמעתי את מספר המסומנים. מאה ארבעים וארבע אלף מכל שבטי בני ישראל הוסמנו: ...יהודה...ראובן...גד...אשר...נפתלי...מנשה...שמעון...לוי...יששכר...זבולון...יוסף...בנימין. אחרי הדברים האלה ראיתי, הנה המון רב שאין לו מספר, מכל העמים, השבטים, העמים והלשונות, עומדים לפני הכס ולפני השה, לבושים בבגדים לבנים, עם ענפי תמרים בידיהם" (התג' 7:4–9).

לא צריך להיות ציוני כדי להבין שהשניים-עשר שבטים המוזכרים בכתבי הקודש אינם הכנסייה. בעוד שתורת החלפת ישראל מלמדת כי הנוצרים הם ישראל המובטחת במקום היהודים, התגלות 7 מבהירה ש"בני ישראל" (4) יש להם את "חותם האל החי" (2). יוחנן רואה את כל ישראל מיוצגים במלכות השמיים! זהו סיבה להלל לאלוהים החי, אלוהי ישראל, על עוצמת התחזקות הברית שלו.

לאחר שהשליח מביט בבני ובנות ציון הגאולים, הוא ניתן לראייה מרשימה של עמים, שבטים, עמים ולשונות נאספים. כמה גדולה ישועת אלוהים, המתקיימת דרך היהודים (יוחנן 4:22), ליהודי בראשונה וגם לגויים! (הרום. 1:16).

ציוני מקראי

לראשונה שמעתי את המונח 'ציוני נוצרי' בסמינר מאישה ששירתה כמתנדבת ב'בונים לשלום'. בתחילה, זה השיא אותי משום שזה נשמע סותר שלציוני יש מה לעשות עם שלום. פשוט הנחתי שציוני הוא יהודי רדיקלי ששונא ערבים.

לא יכולתי להתאים את היות נוצרי ציוני עד שהתאמתי להכיר את ישראל האמיתית, האנשים היהודים האמיתיים וללמוד מה אומר האל בנושא. זהו המקום שבו הבנתי שהמפתח להיות ציוני נוצרי אמיתי הוא להיות מקראי. לצד חברינו ועמיתינו היהודים, עלינו לשאוף לחיות ולשרת כמסוגלים לקריאתו של אלוהים לציון.

קרדיט לתמונה: לחץ על התמונה כדי לראות קרדיט

ביבליוגרפיה

ברימר, רבקה ג'. ומנהיגים של בוני שלום. ישראל והכנסייה: מפה דרכים של אלוהים. ירושלים: בוני שלום בינלאומי, 2013.

סנדמל, שמואל. הבנה יהודית של הברית החדשה. וודסטוק, ורמונט: הוצאת אור יהודי, 2005.

ויטאל, דוד. מקורות הציונות. אוקספורד: אוניברסיטת אוקספורד, 1975.