עיר של טילים

לא נשמעה אזעקה כאשר חיזבאללה, צבא טרור פרו-איראני שמבוסס בדרום לבנון, ירה פגז 107 מ"מ על העיר הישראלית קריית שמונה ב-25 באוקטובר. הפגז מצא בקלות את מטרתו כאשר עבר באופן חד דרך קיר בטון של בית פרוורי שקט וחתר לתוך המטבח. הוא יצר מכתש עצום ברצפה והפך לכדור אש, שגרם לפיצוץ משני עם מלאי הגז של הבית. בתוך שנייה קצרה, הבית בן שלושת החדרים הפך ללבת תופת, שפכה ענני עשן שחור על השכונה הרועדת.

הסיבה? עיר קריית שמונה, שבעבר תפארה אוכלוסייה של 24,000 נפש, התרוקנה מתושביה, נותרה כשריד של 2,000 תושבים בלבד. חמישה ימים לפני שהגיעה הפגז של חיזבאללה, ראש העיר הורה על פינוי. בכך, 22,000 ישראלים נפזרו ביותר מ-500 אזורים ברחבי הארץ כדי להימנע מהפגזות המתמדות של טילים, רחפני הצצה ופגזים של חיזבאללה.

ההוראה לפנות הייתה כואבת, אך בחירה מעשית, זוכר אביחי. לעיר לא היו מספיק מקלטים לשמור על תושביה בטוחים מהפגזות ולכן, החשש הראשי התמקד בהצלת חיי אדם. עם זאת, עם פקודה כזו, ידע אביחי שהוא נותן לחיזבאללה בדיוק מה שרצו: להטריד את חיי הישראלים, לגרום להם לברוח וכך לספק לצבא הטרור חופש לפעול ולהשמיד בקלות את הגליל העליון.

אביחי בחר להישאר, יחד עם צוותי הביטחון והישראלים העקשנים שסירבו לוותר. אך זה בא במחיר גבוה עבור אביחי עצמו, כשהוא נאלץ לקבל את ההחלטה הכואבת לשלוח את אשתו וילדיו לחו"ל.

כאשר הצוות של גשרים לשלום ביקר ב-5 באוגוסט, קריית שמונה הייתה שארית צלחת של תהילתה לשעבר. הגענו לעיר כמעט ריקה, בולטים מחטוות של טילים של חיזבאללה 20 דקות מוקדם יותר. כל מסעדה, בית קפה וקניון היו סגורים. אורות הרמזור הבהבו בצהוב מתמיד. מפעם לפעם, נסע רכב בודד על הכביש. במקום הפעילות התוססת שתואמה לעיר, היה זה שקט ומוזר.

הגנות כיפת ברזל בצפון כבר יירטו 1,400 טילים שנועדו להביא הרס בלתי נתפס על קריית שמונה, ועדיין 700 פרויקטים הצליחו לחדור, ולהפוך בתים, מרכזי תעשייה, מגרשי כדורגל, רחובות, מכוניות וכל מה שבדרכם למראות של הרס אפוקליפטי. רסיסים חדים כמו תער מרקטים הופצו בכל מקום, ועם זאת הביא לי אביחי פיסת "מזכרת" כאובה כשאמר, "הנה! עכשיו תוכל לזכור מה אנחנו עוברים כל יום."

כשיצאנו מהמקלט לסייר בעיר, אביחי לקח אותנו לנקודת תצפית שבה יכולנו לראות את לבנון במרחק 2 ק"מ. "חזבאללה יורה עלינו פשוט מותחים רקטות וטילים מאחורי הרכס," הוא הסביר. "אם נשמעים האזעקות, יש לנו 10 שניות לרוץ למקלט. זה אם נשמעים האזעקות..."

נהנינו למראות המזעזעים של בתים שנפגעו ומכוניות שנמסו, כשאנחנו יודעים היטב שכשכל התושבים הישראלים יחזרו - אם הם יחליטו לחזור בכלל - הרבה חיים ישתנו לנצח כשנכסים עסקיים רבים הפכו לשרידי חרוכות ופרוסות חלולות.

זה היה יום מרגש ומדכא, כשאנחנו רואים את הכאב על פניהם של שארית שנותרה בקריית שמונה. הקשבנו לסיפוריהם כשהם חלקו את לבותיהם. עיר שלמה נהרסה. אבל אור עוצמתי וחודר זרק דרך אותו יום. זה קרה ברגע שבו צוות 'גשרים לשלום' הביטו ישירות בעיניו של אביחי והבטיחו שהוא והאנשים שלו לא לבד. נוצרים מרחבי העולם מתפללים עבורם. יתרה מכך, מתנדבים נוצרים מהאומות משרתים בתוך ישראל, בזמן שהיא נשארת מוקפת אויבים שרוצים בחורבנה. ואנחנו לא נחזיר לאחור! אנחנו כאן להישאר וקריית שמונה תחווה את אהבתנו ותמיכתו המעשית.

האם תשקול לתת לקרן הסיוע למשבר שלנו היום להיות אור חודר של תקווה לעיר קריית שמונה ולראש העיר שלה, אביחי?

בבהלה,
הכומר פיטר פסט
המנכ"ל הבינלאומי